ליצנים. נושא כ"כ מטופש וילדותי כאמור, אך מבחינתי ההפך הוא
הנכון.
תמיד הערצנו את הייצורים האלה, שלא יכלו להפסיק "לשמוח" אבל
מהצד השני, לא נראה לי שהיה ילד, אולי אחד או שניים, של פחדו
מהליצנים כשהיו קטנים, ואפילו עכשיו.
הייצור הזה, הליצן, מסתובב לו עם החיוך התמידי שלו וצוחק צחוק
תמהוני,משהו מזכיר טירוף.
אז בודאי שיש סיבה לפחד הזה שלנו, הרי הליצן הזה הוא לא באמת
מאושר, החיוך המקועקע על פרצופו לא באמת מתנוסס על פניו, אם כי
זאת רק אשליה, ואשליה היא תמיד דבר שמעורר בנו פחד, קחו למשל
את הסם L.S.D. או את הציורים של סלוודור דאלי. אצל הליצן,
במקום לראות איזו אשליה בלתי מציאותית - אשליה שנובעת מהפחד -
הזייה שמקורה בדמיונינו המפותח, על גבי פניו של הליצן האשליה
כה מציאותית שקשה לנו להבחין ולחוש בתעתוע הדמיון - השמחה,
כביכול, ששרויה על פרצופו.
האשליה המורכבת הזאת, שנראית כה תמימה, היא בעצם דיכאון עמוק
וחבוי בליבו של הליצן ה"שמח". בדיוק כמו שאתה משתכר ברגע של
דיכאון, או כמו ההרגשה לפני שאתה מנחית את התער החד מעל העור
העדין, הרגשה של טירוף חושים נעים ומשכר, שיתלווה תמיד בחיוך,
אך אין זה חיוך של אושר, זה החיוך הכי עצוב שקיים, חיוך של
טירוף. ואתה לא יכול לעצור את עצמך, בדיוק כמו הליצן אתה מתחיל
להנות מהעניין ולצחוק על עצמך ועל כל מה שמתרחש סביבך.
העניין הכאוב ביותר הוא ליבו של הליצן, יש לו לב כ"כ גדול, שכל
הרגשות שלו נקברים בתוך עצמו, מתחת למסכה, והוא חושף רק את
הצדדים המחוייכים שלו, את ה"אושר" העוטף אותו רק מבחוץ, בשביל
לשמח את כל העולם, כי זה יותר חשוב מעצמו -  להעניק אושר
לאחרים הוא השיאפה שלו, לגרום כמה שפחות סבל,
וכך נשאר הוא, לבדו, כאשר כל עצבין מרוטים מרוב הסבל שמשאיר
בתוכו.
אני לא מניחה שראיתם פעם מישהו ששאל לשלומו של הליצן, ההנחה
שהוא מאושר שוררת בקרב כולם, הצבעוניות והחיוך המדומה על פניו
מחפים על מה שמתחולל בתוכו.
כשהייתי ילדה קטנה, בת שש בערך.. לקחתי כל מיני אודמים
צבעוניים ודוחים שחייכו אליי מפינת האיפור בחדר של אמא,
והתחלתי למרוח אותם על הפרצוף במרץ. ציירתי לעצמי חיוך גדול
באדום מבריק ומחליא ושני עיגולים צבעוניים מסביב לעיניים
וכמובן לחיים סמוקות בורוד ילדותי ומזעזע.
הפרצוף שלי נראה בערך כמו עגנביה שהתרסקה על הרצפה, אבל כמובן,
בתור ילדה קטנה, התסכלתי במראה, מרוצה ומסופקת מהתוצאה
המזוויעה שיצאה לבת הקטנה והכשרונית של אמא, עשיתי את עבודתי
כראוי, והפכתי לליצן "שמח".
היום, כשאני מסתכלת המראה, או סתם אל תוך הנפש שלי, אני לא
צריכה לצבוע את עצמי בשביל להפוך לליצן ה"שמח" הזה.