בדידות סתווית
מעין זו
מקנה בך מבט טרוט.
ואת כמו גרגרי חול
שטרם זכו לנגיעה של המזח,
ממשיכה להתקלף
עם כל נשיבה של הרוח.

ולא תצטרכי עוד
למזג קולך
באורות של רקיע
גדוש כוכבים.
גם לא לצלול בנהרות-חופש,
או לנשום גאולות
בפעם הראשונה.

מספיק לך כך,
כמו הלילה הזה
וכמו אלפי שנות חידלון -
כה יפיפיה ואבודה,
יושבת על סלע מושלג
ונושאת עיניים למרומי השחור.

בתפילה נעולה
ושירה אילמת,
את מחכה להיקטף אל העננים.



21.5.2006
חח, זה רק נראה כאילו אני עושה סמים, @O.