שרקה הרוח, ציפור תצייץ,
המיית הים, בדידות העץ,
בכי הדשא, תן שורץ,
מכל החי קול פורץ.
רק האדם בולם בכיו,
ישקע הצער בלבבו,
ייתן פורקן לזו דמעה,
באם נסתרת בצנעה.
הרוח, ציפור, העץ, הדשא והתן,
אצל כולם- זה בו בזמן:
האדם צערו ידחיק,
בחושבו שכך לכת ירחיק.
כל החי לטבע נכנע,
רק האדם קדימה ונע,
לטבע יאמר מילים פשוטות:
לי השמיים יכולים לחכות!
12.11.94
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.