לאן הוא נוסע
ולמה קורע את ליבי?
אני שרה שירים לקירות
ומספרת לאבנים כמה כיף היה
הרוח נהייתה חברתי הטובה
אין פה עצים
אני מדברת עם החול
יבש וצחיח
גם אצלי בנשמה
נשמתי כלואה בידו
והוא נסע
מחזיק אותה כמו ציפור קטנה
ציפור הנפש שלי בידו
והוא נסע
מדברת לאבנים ושרה לרוח
עם הרוח הקול נשמע יותר טוב
אבל הכל גרוע
מסדרת את האבנים בצורות
עושה בוץ עם הדמעות ומכסה את פני
השמש קופחת על ראשי
מכריחה אותי להתמודד עם עזבונו
הכל חרב
גם עולמי
סופת חול לא משנה את המצב
ציפור הנפש בידו והוא נסע
אין פה עצים
ואין ירוק
הכל חום
והרוח חברתי
מנחמת אותי
מחבקת ומפריחה נשיקות על שפתי
רוצה שארגיש יותר טוב
משחקת עם השמש
חם לי והרוח מצננת
אני יודעת שהיא משתדלת
אבל איך הוא לקח את ציפור נפשי
מחזיק אותה ביד
איך היא לא מנסה לברוח
אולי כרת את כנפיה
היא לא תוכל לעוף לעולם
חברתי הרוח אמרה שתעזור
ונדביק את הכנף מחדש
הרוח תלווה את הציפור
ולא תיתן לה ליפול
משהו השתנה אני יודעת
ואני לא מרגישה אותה כבר
אולי הוא הביא לאחרת את ציפור נפשי
ואני אשאר כאן
עם האבנים
החול
והרוח חברתי
חם
ספרתי לקירות כמה כיף היה
היינו עולים ורואים הכל
השמיים חייכו לנו
עכשיו הם כאן איתי
מרגישים
מחכים
הם רואים את עיני
אדומות
סופת החול מכה בעיני
מראה לי את המציאות
ומכריחה אותי לפקוח עיניים
להסתכל לסופת החול בפנים
אסור להסתובב
מיליוני גרגירי חול סובלים מאותה הרגשה
תמיד שהם גדלים ומצליחים לעוף
להרגיש כמו ציפורים
אף אחד לא רוצה לראות אותם בפריחתם
מפנים את הגב ועוצמים עיניים
אף אחד לא רוצה בהצלחתם
כך גם אני
מסתובבת להצלחתם
מפנה גבי לחופש שלי
בוכה לקירות שזאת לא אשמתי
ושציפור הנפש, כרותת היד כבר לא אצלי
אף אחד לא עונה לי
החול בעיניים
עיניים אדומות
מתחילות הדמעות
ואף אחד לא עונה לי