ארז פרץ / לילותיי |
המוזות מגיעות,
מערבבות רגשים עם צבעים וזכרונות,
הניצוץ החבוי שהיא באה והדליקה,
שורף לאיטו את אותה הנשמה,
והעיניים שבכל בוקר הודו לאל שבשמיים,
מחפשות עכשיו רמז באדמה.
הפרפרים בפנים חסרי שקט,
הנה סופם כמעט וקרב,
והנעימה שהיא פרטה בתוכי מאז ומתמיד,
הופכת למוזיקת רקוויאם אפלה.
זהו אמצע הקיץ לכולכם,
ועליי עדיין עלים יבשים נופלים,
מחבק עץ אחד שמאיים להתייבש,
ומשקה אותו בדמעות שלא הכרתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|