עכשיו אני שונא אותך
כי את היית כולך שלך
עולמך הקטן שסובב סביבך
מכולם קיבלת אהבה לתוכך
השיער הזהוב שגם הוא מחומצן
הטוב והרוך שחלפו עם הזמן
רק בטנך ענוגה מלאת שושנים
את ענייך אוחזים עתה שני גמדים
בין ספרים ומחשב שכחה כך הכול
ותמיד תתבלבל בין מחר ואתמול
לא אכפת לה ממך כי עכשיו מאוחר
אם תרצה היא תגיד שתבוא גם מחר
אהבה עם חיוך, שתי ידיים דומעות
והלב מנוכר לא נותן לי לחיות
חשבתי שנהיה אנו זוג אוהבים
זה היה קצת לפני ששכחת מי אני
גם החול והשמש של ים טסמן
לא ישיבו אותה לזרועות הרגשן
כי אצלו לב פתוח כמו מים זורמים
בעוד היא אצורה ובוחרת מילים
אכזבה זו הייתה, כן עכשיו מאוחר
וכאב של בדידות שידוע מכבר
לא הבינה בסוף שקצת שטוב זה לא רע
לא ארצה גם אני אותה חזרה. |
