כשאין כבר כלום
שוב לא רוצה
הריק אוחז ולא מרפה
שוקע אט אל חלומי
ומתמכר קצת לסבלי

והיא לא באה
לא שואלת
לא בוכה
רק מתבלבלת

היה לי גבר
עכשיו הוא ילד
מוחה דמעה
אחר אומרת

אולי נשאר
עוד איזה שביב
חיוך שובב
אולי אביב

היא מרימה את מבטה
כאילו זוהי החלטה
שכבר מספיק
כאילו דיי
אולי יותר זה לא כדאי
הלב אוהב וגם כואב
נמאס לו כבר להתייבב

רוצה אל חופש ואל טוהר
אל גבוהה ואל זוהר
והוא שבור כנף על עב
שכבר צנח משם
עזב
יודע מהם אור וגובה
רוצה רק להיות קרוב לה

כשכבר השיל את שתי כנפיו
מיד נפל הוא על רגליו
עומד רצוץ על עשב דל
ראשו שפוף גופו קמל

לב של פרא בשחקים
עזב את אור הכוכבים
עכשיו רק אהבת אדם
רוצה אחת ולא נרדם

והיא אומרת עור עכשיו
רוצה שמיים גם כוכב
כי מלאכי הקט כבר מת
אבל ליבי אל על חפץ
והנה כנף נוצה פורץ
והיא עולה הרחק הרחק.