כמו שאני זוכר את הפעם הראשונה
עכשיו אני אכאב, זאת אולי האחרונה.
כי כשאני איתך אני לבד, רצה לרוץ במרחבים.
מי שאמר לך לא ידע,
מי שחשב שאת אולי עכשיו,
מי שרצה ולא אמר מילה טובה,
מי שאהב אבל אותך עזב.
בליל רוח חרישית, צמרת עץ בוכה
כשאת עוברת ואיתך כל לילות הסתיו
ולרגלך עולם אחר, טמונה בו ילדותך
בלי אהבה, עם לב כואב, אולי הוא בשבילך.
אני זוכר אז באותו היום,
היינו שם כמו שני זרים, ממש כמו היום
ומבטך המתמכר לסבל וכאב
וליבך שלך דואב מבלי להתחשב.
רצית הכול עכשיו מהר וטוב,
אני רציתי את אחר-כך ואתמול
ובדידותך עם מכאובייך ואהבות שקטות
עצרו נשימותייך, ננעצו כמו מסמרות.
אבל מחר אני שומע שוב לא אהיה לבד
כי כבר היום אני יודע, אני איתי לעד. |
