לוקחת כדור, פותחת עיניים,
בוכה בשקט גם הוא לא שמע.
מעשנת סיגריה אולי אפילו שתיים,
והיא לא יודעת איך גם הוא דמע.
והיא נשברת, או אלוהים
איך היא נשברת.

לפעמים בחיים אתה מרגיש שהמלחמה נגמרת,
וכבר נכשלת אחרי שניסית יותר משנתיים.
את כל התמונות היא עדיין שומרת,
ומחר אם לא פחות היא תהיה בשמים.
אין דרך חזרה.

נופלת לאדמה שהכל כבר רועד,
מי האדיוט שאמר שהכאב יעזור.
שוכבת קפואה במין אור מהדהד,
והוא לוחש לה מחר, מחר היא לא תזכור.
והיא אוהבת, או אלוהים
איך היא אוהבת.

לפעמים בחיים אתה מרגיש שהמלחמה נגמרת.
וכבר נכשלת אחרי שניסית יותר משנתיים.
את כל התמונות היא עדיין שומרת,
ומחר אם לא פחות היא תהיה בשמים.
אין דרך חזרה.

נהרסת היא לא מסוגלת,
עוד חפיסה והיא תשמור מהעננים.
אף אחד לא שומע איך היא צועקת,
עוברים כל הלילות כל הימים.
והיא כואבת, או אלוהים,
אתה לא תדע בחיים.