לילך בר-לב / הייתי |
פורצת בדמעות.
דוקרת את עצמי.
חותכת לי ורידים.
בשבילך.
בשביל שאוכל להרגיש
מעט ביטחון.
מעט אמונה בחשיבותי עבורך.
כי רק כאשר אני כואבת,
רק אז, לרגע מתוק ויקר,
נשקפת אהבה ממבטך אלי.
עינייך מלאות באהבה כלפי.
ומה מקור חוסר התקשורת הזה?
בעיניי, שלא יודעות לקרוא את פנייך?
או בך ובעינייך.
שלא רוצות להראות את רגשותייך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|