קשה לתפוס רעיון לפעמים. אתה יושב מול חומר הגלם, בין אם זה
דף, אבן או אפילו פלסטלינה, מחזיק בידך כלי-עיפרון, מכחול או
אזמל, ומביט בחומר-ודבר לא יוצא. אתה מרגיש בפנים בעבוע, קולות
שזועקים מתוך רצון להישמע. אך היד לא נעה.
אתה מתחיל לכתוב משהו. 'לא, זה סתם קיצ'י' חושב, וזורק את הדף
לפח. אתה מכה בסלע פה ושם. מסתכל על הפסל ואומר "את זה כבר
עשיתי". אתה מתחיל לצייר. 'מה המוטציה הזו?'. חושב. מביט שוב.
מוסיף קצת אפור. קצת ורוד. קצת שחור. מוסיף עוד קו. עוד
עיגול.
אתה מאבד שליטה. תוך דקות ניצבת מולך יצירת המופת הגדולה
בעולם. או לפחות במרחב המצומצם שלך, ששמור רק לך ולמתי מעט.
אתה מסתכל על היצירה שלך. בלי ביקורת, בלי שטחיות. בלי רעיון.