תמיד כשהם אומרים לי את זה, זה מגיע ביחד עם חיוך או עם שם
חיבה מיוחד שהם המציאו לאותו רגע מביך שבו הם שוברים לי את הלב
עוד קצת, לרגע שבו אני מרגישה הכי קרובה לרצפה, הכי כלום. זה
הרגע שבא לי לחתוך את הורידים, להקיא את כל מה שאכלתי ולשנוא
את עצמי!
האמת היא שאני לא כל כך שמנה, אני מלאה, בחורה "בריאה,"
"מרופדת", ואני לא מוכנה להשלים עם העובדה שכל החיים אני אשנא
את עצמי. אני לא מוכנה להשלים עם זה שכל פעם שאני הולכת לקנות
בגדים, במיוחד בגד-ים, אני אבכה כי הכל נראה נורא והכל מגעיל,
ובא לי להקיא מכל השומן הזה שחונק אותי כבר, ואני לא מצליחה
לנשום ואני רוצה לצאת ממנו, פשוט לקום יום אחד ושהוא ישאר
לישון שם. בא לי שההוא יאהב אותי ככה, ושהוא יאהב כל קפל וקפל,
וכל סימן מתיחה יראה לו הדבר הכי יפה בעולם, ולראות אותי ערומה
לא יעשה לו רע, אלא יגרום לו לחייך ולאהוב רק יותר. ולא להיות
זאת שאומרים עליה שאם היא כבר שמנה לפחות יש לה ציצים גדולים.
לי מותר להגיד כי לי זה כואב, ותמיד אמרתי שעדיף לצחוק מלבכות,
ואם הייתי בוכה על כל פעם שצחקתי אני לא בטוחה שהייתי יוצאת
מזה. וזה כואב לי לדעת שבכל פעם שיעמידו אותי ליד מישהי רזה
שהיא לא יותר יפה או יותר חכמה או יותר מצחיקה, הבחירה תהיה
יותר מדי קלה ויותר מדי כואבת. אז תאהבו אותי ככה בלי חשבונות,
תאהבו אותי כי כואב לי וכי אני בטוחה שמגיעה לי גם קצת מכל
האהבה המבוזבזת הזאת שמסתובבת שם בחוץ.