נו אדוה, מזל טוב.
נכנסת רשמית לרשימת האנשים שאני כותבת אליהם/עליהם.
אמרת שאת מרגישה ריקה. מרוקנת. שאין כלום בפנים. ביקשת ממני
עצה.
אני נראת לך מאושרת?
נראה לך שמצאתי תשובה?
אני נראית לך מלאה במשהו חוץ מאוכל???
אז לא. אני בורחת. כבר די הרבה שנים.
לא חושבת על זה. מתנוונת. טלוויזיה, מחשב, שינה...
וכשזה לא מספיק- לאמצעים חמורים יותר.
התמכרויות. ספרים, תכניות, אנשים..
וכשגם זה מאכזב-
אלכוהול.
בינתיים הבנתי דבר אחד, והוא לא מעודד אותי בכלל.- את היא מי
שנותנת משמעות לחיים שלך.
אם את לא תעשי את זה, תישארי ריקה.
קשה לי לקבל את זה, כמו שבטח את לא תסכימי איתי.
אני מנסה להוכיח את ההפך, אבל זה לא הולך.
אולי שוב אני זורקת את האמת הצידה, כי היא חיוורת מדי לעומת
הציפיות שלי.
כמו שגיליתי כבר כמה פעמים, לזרוק הצידה את המציאות רק גורם לי
להתנגש בה ביותר כאב.
זהו
18 וחצי שנים, מסוכמות לכבודך על עמוד וקצת.
זאת כל המתנה שאני יכולה לתת לך.
אז קחי אותה, ותעשי לי טובה, תגני עלי קצת, בקטע של המציאות.