זה אמנם טיפשי וזה אמנם נראה הדבר הכי שולי שיש, אבל לכולם כבר
יש מסביב, כולם כבר היו שם וכולם כבר הרגישו. וגם אני רוצה.
אני לא רוצה לשבת ולשמוע, ואני לא רוצה רק לחלום, אני רוצה
להיות שם. לדעת להרגיש באותה שניה איך זה. אני לא רוצה יותר
לראות זוג מתנשק בטלויזיה, והוא מלטף לה את הכתף ושתעבור בי
צמרמורת כי זה נראה כל כך רחוק ואני יודעת שזה טיפשי וכל כך
מגוחך, אבל למה לי לא מגיע? למה אני תמיד נשארת לבד?
בעצם, להישאר לבד זה אומר שהיה צריך להיות משהו לפני שהוא הלך
ואז נשאר הלבד הגדול הזה, העצום, שעוטף אותך מכל הכיוונים ואתה
לא יודע מה לעשות איתו ואתה רוצה לברוח ממנו והוא לא נותן לך,
כי הוא פשוט שם. הוא יושב ואתם מכירים כבר כל כך טוב והוא יודע
שכל כך קשה לך ובאמת שהוא מוכן כבר ללכת והוא היה פה הרבה זמן
והוא הבין את העניין שלי ושאני נחמדה אבל הוא מוכן לסגור, לקפל
את הבסטה וללכת, אבל הוא צריך שמשהו אחר יבוא במקומו, כי הוא
לא יכול להשאיר את המקום שלו ריק, זה חוסר אחריות וככה לא
חינכו אותו בבית.