הוקדש לתהל
========

יום אחד אאחוז בידך ונטייל ברחובות העיר
פעם ראיתי הם בנויים אנכית
יורדים
לעברם שהיה ואיננו עוד
ועברנו שהיה הכל ועתה איננו שוב
לא בונים יותר רחובות  כאלו
שאתה יורד בהם כמו במעלית אבן שקופה
רואה דרכה את עברם ועברך ואינך יכול לנגוע
מי בכלל רוצה לטייל ברחובות כאלו?

יום אחד אאחוז בידך ונטייל ברחובות
ראיתי פעם רחוב
שנחל התנועה עזבו
והאמת שהיה לו טוב עם זה
לבו המאובן המשיך לפעום
פעימה אחת
כל מאה שנה
באמת שלא צריך יותר

יום אחד אאחוז בידך ונטייל
ברחובות שם ראיתי
אנשים מפזרים לעת ערביים
קרסים של זהב
מבקשים לתפוס להם דגים שמנים
לארוחת ערב
אנשים מטומטמים שלא יודעים שמזמן
כבר אין דגים ברחובות
הם התקדמו בסולם האבולוציה
ועכשיו הם שוחים
באין רחובות התכלת
נכנסים באין אין כניסה
לאלמוגים ללא ללא מוצא
ומוצאים שם דג
את דגיגיהו

יום אחד אאחוז בידך
הכל יהיה אותו דבר
הרחוב הזה שצר מדי בשבילנו כרגע
יהיה צר מדי בשביל שנינו יחד כמובן
לא בונים יותר רחובות רחבים מספיק
היום צריך להסתנן בהם
אחד אחד
לצד השני
למעבר
לקצה
מה יש בכלל בסוף הרחוב
חוץ מרחוב נוסף בדיוק אותו דבר
רחובות בות בות בות בות משוכפלים

יום אחד אאחוז
במשהו חשוב ז"א
באותו רגע הוא יהיה חשוב עד מאד
עד הנקודה
ההיא
שאתה לא יכול לעבור בה
אם אתה אוחז במשהו
כמו צנצנת של עוגיות עם פתח צר מאוד
אתה חייב לעזוב את העוגיה אם אתה רוצה להוציא את היד
הכי פשוט להפוך את הצנצנת ולראות את העוגיות נופלות
אני אומר לך אם זה משהו מספיק טעים
אני אהפוך גם את הרחוב הזה ואראה את קרסי הזהב נושרים
ממנו
מה זה משנה אם אתה בולע קרס אחד
או את כולם?


יום אחד
את תראי
אני אעלים את הרחוב הזה
נשאר רק את ואני
וכל האנשים האלה בבתים שלהם יצופו באויר
בשלושה מימדים
אולי אפילו בארבעה.
כמו באוקינוס של חוסר
נצוף לנו איש איש במיקרו חללו
בנקבת האין הקטנה שלנו
כמו דגיגונים בשונית הריק
נעלה בסולם האבולוציה
אדם לאדם דגיגון רק כשהוא פוגש בו במקרה
בחורי התולעת החלולים
ריק ועוד ריק שוים ביחד
סימן שאלה גדול
באמת ישנתי בשיעור של המתמטיקה של הריק או שבכלל חלמתי
אותו?...

יום
פוגש יום נוסף ברחובות הזמן
הם מצטלבים בצומת של העכשיו
חוקי התנועה מחייבים אותי להמשיך
ולנוע בהם אל עבר הקצה הבלתי נמנע, הבלתי חשוב
מפזר לי קרסים של זהב
ומשתדל לדוג בעיקר את עצמי
פעם אפילו הצלחתי
התבשלתי קלות במרק שכזה
האמת שהיה מלוח