|
"כולנו נולדנו משוגעים,
רק חלקנו נשארנו כך".
אומרת ההודעה שעל קיר שרותי הגברים.
אני חוזר למקומי
הלהקה עדיין מנגנת את אותו השיר
שיר שמח שמזכיר לי אותך
הכול מזכיר לי אותך.
איבדתי כבר שליטה על מוחי
המחשבות שולטות בי בלי רחמים
הזיכרונות מחזיקים בי כבובה על חוטים
אני מנסה להלחם בהם
אך לא היה לי סיכוי מעולם.
אני נשאב אל תמונות העבר
המנגינה נשארת ברקע
רואה אותך שוב ושוב
מסתכל על השתקפות עצמי
שמביטה בי מתוך זיכרון עיניך.
כאב מחזירני אל ההווה
שעוות הנר מטפטפת על ידי
אך אינני מפסיקה, משמשת אותי,
אם רק לרגע מסיחה היא דעתי
מתענג לזמן קצר על הכאב המוחשי.
הגיטרה פורטת על תווי נשמתי
הבאס מרעיד את הדמעה מעיני
נופלת היא לתוך כוסי הריקה,
קולי רועד כשאני קורא לעוד משקה.
הנגנים כבר עוברים לשיר הבא
ולי לא נותר אלא להיכנע
אז אני נשען אחורה בכיסאי,
נותן למוזיקה הטהורה לעבור דרכי,
לאלכוהול להקהות חושיי
ולזיכרונות שוב לסחוף את כול כולי. |
|
|
אם אתגר קרת היה
בא לאתר יותר,
אז יותר אנשים
היו באים לאתר,
כי כולם אוהבים
אותו, ואז, נגיד
שאיזה מאית
מהאנשים האלו
היו נכנסים לדף
היוצר שלי, בגלל
שהסיפורים שלי
ממש מאגניבים,
ואז הייתי נכנס
לטבלה, ואז עוד
יותר אנשים היו
מגיעים לדף
היוצר שלי, כי
מי שבטבלה תמיד
שאקל, ואז הייתי
מספיק פופולארי
והייתי מוציא
ספר, והייתי
נהיה עשיר.
עכשיו רק צריך
שאתגר קרת יבוא
יותר לאתר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.