שוחחתי עם אימא שלי
בטלפון
היום בערב
והמילים רצו בינינו
לכיוונים קשים
"אני לא מבינה
למה לך כל הדבר הזה.
אתה ילד מוכשר, רגיש
חכם
למה לך להתעסק עם המוות
הזה?
אתה הורג אנשים.
אתה מדכא אותם
אבל הכי כואב לי,
אתה הופך לאבא שלך
ואתה מזכיר לי אותו
ואני לא רוצה שיקרה לך מה שקרה לו
הבן שלי! הבן הגדול שלי!"
אמרתי לך היום
שאני עוזב את עולם הכיסוי שלי
ומכניס את הראש
עמוק לחבית
החומה המדופננת
רוב הזמן שתקת
ואמרת שאת לא יודעת
מה להגיד לי
חשבת שאני טועה
ושיש בי יותר מזה
כמו אימא שלי בדיוק
ניסיתי להסביר לך
שיש פה מגבלה די רצינית של
חופש בחירה מצומצם
אבל לא האמנת לי
או לפחות לא הרגשתי
שאת מאמינה לי
ברוב הדברים צדקת
אבל בחלק מהם
לא
אני סוג של מאהב בחסד
המסוגל לאהוב אישה או גבר
בצורה נהדרת
וחסרת קור
אמרתי לך
שאני מקווה
שה"בינתיים"
יישאר בינינו כל עוד
את לא בטוחה ולא ראית אותי
חי ומתפקד
ולא מזיק
בחיי
רוטב שוקולד
מהול בחשיש
שמתלווה לגלידת וניל
מפיג אותי נהדר
אחרי יום עבודה מלא
של עומס רגשי
כביר
מה שנהדר אצל רונה קינן
הוא שהיא קיבלה מטען הורי
כל כך מרשים שיצר אצלה
באורח בלתי נמנע
מנגנון יצירה מוזיקלי
מפותח
לפחות כמו זה של אבי
בללי
אני מאזין לתקליט שלה
ומתגעגע להכל
כי יש אלבומים
שרוצים שתתגעגע אתם
ואליהם
המילה שצריכה
לצאת ממני החוצה
עכשיו
היא
התאפקות
אני לומד עכשיו
באחת וקצת בלילה
של יום שלישי פעמיים
(כי לא כזה טוב)
את מה שלא השכלתי ללמוד על עצמי
לאורך הזמן
מישהו ניסה להניח עליי תפילין היום
והאיש המת שבתוכי
נעור פתאום
וראה
הכל
בצבעים חדים כל-כך
הדת
היא אולי
המכשיר הכי יעיל
לדיכוי
ולשחרור
בו זמנית
צריך לכתוב
על המרחק האדיר
מהיום ואתמול
ולא על
האנשים הקטנים
בהתרחשויות האוויליות שלהם
צריך לכתוב
על הספירה לאחור
והנשימה
וההליכה המהירה
הריקה מצלילים
ועל המוות
והמין
המילים מתחילות להתכופף
לי מתחת לידיים
ולסנטר
וככל שעובר הזמן
אני מזיע פחות
אבל מכופף אותן יותר
ולא במובן האלים והשולט
אני מכופף אותן
כי
הן מבקשות
יפה
אמרתי היום
לחבורת אמריקנים צעירה
שהגיעה אליי
ש
"This has to be
By far the most
Complicated
Drug deal
I have ever taken
Part of"
אחת מהן הביטה
אליי במבט
שידע היטב
עד כמה אני
ריק
"געגוע עקר
לא שלי"
ישבנו באוטו שלך
ודיברנו
על מה יהיה עם
היחד הבודד שלנו
כשפתאום
שמתי לב
שאנחנו חונים
מאחורי
רכבו של אחד הנכים שלנו
הסבתי את הלב שלך
וגם את העיניים
לשמשה האחורית
של הרכב
הייתה שם מדבקה
של ילד שטני
שמניף
אצבע משולשת
ועוד כמה דברים
לנהג שמאחור
ואמרתי לך
שאני חושב
שיש משמעות עמוקה
למדבקה הזאת
ושהיא מבטאת
לא מעט מהאופי האמתי
של הנכה שלנו
בהתחלה הסתכלת עליי
במבט המוכר
של
"אתה כל-כך לא שפוי"
אבל כמה רגעים אחר כך
באה הסכמה חלקית
אחרי שנסעת
ופגשתי בבחור
טפחתי לו על הכתף בעדינות
ונזכרתי
בפעם ההיא
שעזרתי לו במקלחת
עצמתי עיניים קשה
ויכולתי
לראות את הגוף העירום שלו
שיערות הערווה
הספוגות והריחניות
החיתול המוצהב
והצלקת הגדולה והתולעית
מהניתוחים החוזרים
לאורך הגב שלו
והרבה מעבר לגב
ופתאום שאלתי את עצמי
איזה אדם הייתי
אם הייתי משותק מהרגליים ומטה
ידעתי את התשובה
בחיי
המשימה הגדולה שלי
בכתיבה
היא למעשה
לשזור את הכל
לבליל נהדר
של שקרים ואמת קשה
ומין וריח
ועצמות שבורות
ותינוקות רכים בקיבוצים
שהולכים אחרי הגננת כמו ברווזים
ראיתי אתכם הלילה
אחרי שזמן רב ברחתי מכם
את כבר בחודש החמישי
וקוראת ספרי הדרכה על הריון
ניסיתי לחשוב על שמות הולמים
לספרי הדרכה לסוחרי סמים
"Drug dealing - Step by step"
או
"Drug dealing and you - A guide to becoming a dealer"
כשיצאתי מהבית שלכם
ידעתי
שמעכשיו
יעברו פרקי זמן ארוכים
בין מפגש למפגש
ושאתם לא מתעניינים בי
באותה מידה שאיני
מתעניין בכם
הלילה הזה
אני כותב רגוע
והאצבעות
מנענעות
את המקלדת
בעריסה
אני רוצה משהו
"והכל יקפא
פתאום
אם יהיה לנו רגע"
אם יהיה לי רגע
עם רונה קינן
בחדר מואר קלות
ומלא כלים מוזיקליים
"למרות שאין דבר שלם יותר
מהכאב
שמתנגן" | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.