יש אנשים שהם כמו בית. מוכרים ואהובים.
אתה יודע בדיוק איפה כל דבר נמצא ואיך יראה כל חדר בשעת אחר
הצהריים או כשהשמש רק תזרח, ואיזה פינות מתלכלכות הכי מהר.
אתה מכיר כל סדק בקיר וכל כסא שקצת מתנדנד, ואיפה הרצפה טיפה
עקומה, ואתה אוהב את הפגמים הקטנים האלה שהופכים אותו לכל כך
מיוחד ושלך.
אתה תמיד יודע מה לעשות כשמשהו נשבר, מה תמצא בכל ארון שתפתח
ואיזה חדר מתחמם הכי מהר.
ושם יש את הפינה שלך להתכרבל בה בשקט ולנוח, שבה הכל מסתדר
בדיוק כמו שצריך, מוכר ונוח, והגוף שלך כבר מכיר כל שקע וכל
בליטה וקימור.
וגם כשאתה ממש רחוק ועייף, אתה יודע שהוא שם וזה מנחם, המחשבה
על איך תכנס פנימה והריחות המוכרים יציפו אותך, והפינה שלך
תחכה שתשקע בה בעייפות ותרגיש שוב מוגן. ורק המחשבה עליו מעלה
חיוך קטן על שפתיים, רק הידיעה שהוא קיים.
יש אנשים שהם כמו בית, אליהם אני תמיד חוזר.