קמה עדינה, לוקחת זמן להתאושש
לילה ארוך לא משאיר זמן לייבש
את הלב הספוג והרגש הדוחק,
מחפשת אותו שיחזור לחבק
כולה ציפייה כשהוא מתעורר
שותקת ומחכה לבוקרו המאחר
וכשזה בא מחייכת ושומעת
את הסירוב בקולו,
כי כמוהו גם היא יודעת
שתמיד תיראה קצת יותר
ותרגיש הרבה פחות
הוא תמיד יראה את החסר
והיא לא תלמד מטעויות
היא שוב כעצמה מדברת שטויות
פועלת וחושבת על פי הרגשות
ומצידה זה בסדר ואפילו חביב
שאיש מלבדה לה לא מקשיב
חוזרת לחייך אפילו כשעצוב
משתדלת להתייחס רק למה שחשוב,
אפילו שזה קשה היא אומרת לעצמה
שהוא יכול לקבל קטנה גדולה
אם רק תקטין אותה עוד קצת
ותרחיב את עצמה,
הוא יראה אותה מעט
ויחווה את כולה. |
