זיגי צוק / דוד |
נזכרת שעמדת באור הצהוב
והאמת הייתה עטויה
ליטפתי בעיניך את גופך החשוף
מתענגת על שלווה חצויה
את כל שברשותי הייתי נותנת
להתעורר שוב לצדך
אך מיטתך צרה מלהכיל את שנינו
קרה ובנויה בשבילך
ואמש כשהקצתי ומחר כשאקיץ
אתגלגל לריק מגעך הנעלם
אמלמל שמך חלושות אל הקיר
ואענה בהד מיותם.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|