|
נזכרת שעמדת באור הצהוב
והאמת הייתה עטויה
ליטפתי בעיניך את גופך החשוף
מתענגת על שלווה חצויה
את כל שברשותי הייתי נותנת
להתעורר שוב לצדך
אך מיטתך צרה מלהכיל את שנינו
קרה ובנויה בשבילך
ואמש כשהקצתי ומחר כשאקיץ
אתגלגל לריק מגעך הנעלם
אמלמל שמך חלושות אל הקיר
ואענה בהד מיותם. |
|
|
לפעמים אני שוכח
שיש אנשים
בעולם, אבל רק
לפעמים.
לפעמים אני שוכח
שיש חיות בעולם,
אבל רק לפעמים.
לפעמים אני שוכח
שיש צמחים
בעולם, אבל רק
לפעמים.
תמיד, אבל
תמיד... אני
שוכח שאני הוא
אני.
אלוהים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.