אני מעליי, מתחתיי ובכל הצדדים
אני העולם שלי
אני אלוהים.
ואם אין אני לי
אז אין אף אחד,
כי בקיום עלוב זה
אני לגמרי לבד.
וכשרע לי למטה
לא ארים את הראש,
שהרי זה הינו הך-
לצרוח וללחוש.
וכשצפוף לי מאוד
לקיום אתחנן,
שמא נותר למילותי
מעט מן החן.
אהגה אותן כמעט
כאילו יש שומע,
אני רק אומר
ולאלתר יתבצע.
יש כל כך הרבה רווח
בין אדם לאדם
שאני הולכת לאיבוד
הבל בעולם.
והמבט המאולץ
שמסתכל ישר וקדימה
כואב אף יותר
מלהכניס הכל פנימה.