|
המרירות שלי חצתה את גבולות הטעם הטוב;
עכשיו, ניתן רק לראותה כצל ל
עיניי המפלבלות, לשפתיי הסדוקות
לגופי המלא ולחתימות ידיי שבו.
(חתימות ידיי:
מרחוק הן כתמים כהים
כהים ותועים
עשרות שטפי דם על כל סערה שבי.) |
|
|
בשואה, היו
יהודים שנטרו
טינה לתפיסה של
דאגה למחר,
וטענו כי יש
לנהוג לפי "אכול
ושתה כי מחר
נמות". ואכן, הם
אכלו ושתו
ולמחרת מתו.
אדולף |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.