|
המוח שלי
שק חבטות
למחשבות שלי
אם כך
קטנה לא תספיק
אם כך
המצב חמור
איבדתי
את הזכות לשיער
היה אמרה לי
לפיכך
צומחות שיערות
רק בצד
שעות חיכיתי בתחנה
רק לא לחשוב
תחת השמש
התחלתי לחשוש
שמה אתבטל
אודה בהכנעה
והנה איבדתי את הזכות
ואת הבחירה עזבתי
ראו ידידיי מה נחפז בי
ואני בזרם
שט בפס רחב
נמוך ממה שידעתי
אפגע בכולם
אשלח מילים שלוחות רסן
כאלה לא לדפוס
כבר עשיתי פעם
והכתמתי את ידי
בהרים נשמעו יללותיי
ובימים אין צל
חולף איתי
עמל כפיי
מחלפותיי
כבוד שמי
ואדמתי
את כל זה
לא בחנה הסערה
רק לפזר ולקרוע
רצתה
והיא יפה מכל מה שדוברתי
ולא אומר את שמה
הלא עיניים יש לי
ואזניים
רק
המחשבות
באות בינתיים
ואיתן שריקות נעימות
ומחט שקורמת בעור
הו ידידי
שוטה אתה
תן תגובה
צא מהמתנה לאחרים
עזוב אותי במחילה
שא עבורי תפילה
מחא כף |
|
|
להיות מובטלת זה
ממש קשה: מצד
אחד כל המשפחה
יושבת לך על
הראש: "תשלחי
קורות חיים"
"תלכי לחתום
בלשכה!" ומצד
שני מפילים
עלייך תיקים:
"תחליפי אותי
בחנות", "תעשי
לנו קניות"...
איך אני אמורה
למצוא ככה עבודה
תגידו?
מובטלת |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.