היא ישבה על המיטה שלנצח תישאר ריקה, ראשה היה כפוף. היא הרימה
את ראשה ונשכה את שפתה למראהו.
הוא החל לשיר לה:

"Hold up hold on
Don't be scared
You'll never change what's been and gone
May your smile shine on
Don't be scared
Your destiny may keep you warm"

למשמע המילים האלה זיכרונות הציפו אותה ואותו ודמעות מילאו היא
עיניה. היא לא ידעה מה מתרחש בעיניו שהיו מוסתרות מתחת לשכבה
של שיער. הוא נשען עם מצחו על שלה וליטף את לחייה בזמן שהמשיך
לשיר:

"Cause all of the stars are fading away
Just try not to worry you'll see them someday"

הכל התחיל לחזור אליה. היא התחילה לחיות שוב את אותם רגעים.
הזיכרונות היו כמו מציאות. הזמן שלהם ביחד, הנצח הזה שהם איבדו
את עצמם בתוכו, משמע הקול שלו, הנשיקות שלו, המגע שלו.

הוא המשיך:

"Just take what you need and be on your way
And stop crying your heart out"

אך כשהוא המשיך לשיר היא התחילה לכאוב, ודמעה עברה מעינה
לידיהם שהיו שלובות על המיטה:
"Get on
Come on why are you scared
You'll never change what's been and gone"

היא נזכרה בתחילת המלחמה בבהלה. באזעקות, בהפצצות. איך כל
המשפחה ישבה מול הטלוויזיה וליד הרדיו, מרותקת לעידכונים. עד
שיום אחד נשמעה דפיקה בדלת.
הוא ניגש לפתוח.
הוא המשיך לשיר:

"Cause all of the stars are fading away
Just try not to worry you'll see them someday"

בפתח עמדו שני חיילים גבוהים במדים, סבר פניהם חמור, הם הודיעו
לו.

"Just take what you need and be on your way
And stop crying your heart out"

הוא הסתובב. היא עמדה במרחק מה והביטה במתרחש. הוא הסתכל עליה.
ההבעה שלו אמרה הכל.
הוא עלה למעלה התחיל לארוז.
בדיוק כשסיים לארוז את המזוודה היא התפרצה לחדר והתנפלה עליו
בחיבוק,
מלאת דמעות, נתנה לו נשיקה.
אלה היו הדברים שאמרו הכל בלי שום צורך במילים. דמעות מילאו את
עיניו.
"הניצחון יבוא מהר, אני אחזור מהר, אני מבטיח, את תראי. את
יודעת, המגוייסים לא נשלחים לקרבות. אפילו לפני שתספיקי לשים
לב שעזבתי אני אעמוד שוב בדלת..." הוא אמר בטון מעודד שגרם לה
אפילו להאמין בזה קצת.
היא חיזקה את החיבוק כאילו מנסה להגיד: "אתם תיקחו אותי לשם
לפני שתיקחו אותו".
"אני חייב ללכת..." אמר.
"אני אוהב אותך", נשק לה בפעם אחרונה, הרים את המזוודה וירד
במדרגות.
החיילים חיכו לו. הובילו אותו לרכב הצבאי.
הוא העמיס את המזוודה ובא להיכנס לרכב. לפתע היא רצה אליו ושוב
חיבקה אותו חזק.
הם משכו אותו מתוך הרכב פנימה בכוח. היא נפלה לשלולית והם
נסעו.
היא נשארה ספוגת מים מהשלולית, נרטבת בגשם החורף הכבד שירד,
בהתה ברכב עד שנעלם באופק. הוא בפנים... בכה.

הוא המשיך לשיר את אותו פזמון:

"Cause all of the stars are fading away
Just try not to worry you'll see them someday"

הוא נזכר באותו קרב. הוא התחבא מאחורי קיר לבנים. נדמה היה
כאילו יורים מכל כיוון.
לפתע 3 מחבריו נפלו קרים ומתים ארצה.

"Just take what you need and be on your way
And stop crying your heart out"

בהתקף זעם הוא הרים את עצמו מעל המחבוא שלו, לחץ על ההדק התחיל
לירות.
לפתע היה זה תורו לצנוח קר ומת ארצה.

הוא המשיך לשיר לה בעוד היא בוכה:

"Where all of us stars were fading away"

היא נזכרה בדפיקה בדלת, שני החיילים שעמדו שם, שהודיעו לה...
היא שמטה את הכוס שהיתה בידה, וזאת נפלה ארצה והתנפצה כמוה
באותו רגע.
היא נשארה המומה ל-5 דקות. לאחר מכן טרקה להם את הדלת בפרצוף
ונפלה לרצפה.

הוא המשיך:

"Just try not to worry you'll see us someday
Just take what you need and be on your way
And stop crying your heart out"

איך היא רצה במדרגות, עלתה לחדרו, עמדה בפתח, בהתה בחלל הריק,
ולפתע הלכה התיישבה על מיטתו והרכינה את ראשה.

כשהרימה אותו הוא הופיע.


"Stop crying your heart out
Stop crying your heart out
Stop crying your heart out"

הוא חזר על המשפט הזה בעודו מחזק מעט את האחיזה בידה, כאילו
מנסה לחזק אותה.
היא באה לנשק אותו בפעם האחת האחרונה, אך באותו רגע הוא התמוגג
לתוך האוויר באותו אופן מסתורי שבו הופיע. המילים שהידהדו
בראשה היו:

"Stop crying your heart out"