|
חצי שנה עברה
פתאום העין נצנצה
נזכרתי שכשנכנסתי בפעם הראשונה
הרוח דחפה אותי
כדי שאשוב חזרה.
זאת עיר מוזרה
עם אנשים בצבעים אחידים
הם לא מבינים מה הם עושים
הם לא יודעים לאן הם הולכים.
הייתי צריך אז להביט לשמים
ולחלץ מהם את השמש החבויה
או פשוט לברוח מכאן
כאילו זה בכלל לא קרה
אבל עכשיו זה מאוחר
וזה מתרחק ממני.
אילו יכולתי לטרוף את הקלפים מחדש
או להפוך שקוף
אז הייתי בורח מכאן. |
|
|
לא תחרוש מלכה
בחמור.
וו. שייקספיר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.