כילדה, חשתי "דופק" בשן
בזמן הטיפול במרפאת השיניים,
כפטנט, נהגתי להפנט עצמי,
להתרכז כה חזק במקצב,
לתת לו צורה של גלים, כך, בלב,
ולמצוא פזמון משתלב,
בקצב דפיקות הכאב.


ומאז היתה זו שיטת טיפול "תראפיה".
ולכשגדלתי, בגרתי, סיגלתי
שיטות גם לפעימות
של הלב
הצורב,
בכואב:
"דיגידן, דיגידן, דיגי-דן-דן-דן..."

"יו-נ-תן, ה-קט-טן-רץ-ב-בו-ק-קר-אל-ה-גן..."


כשצפיתי בסדרה "אהבה זה כואב"
ידעתי שהיא תיגמר ב"הפי-אנד"
לו היא היתה שיר בפורום של בימה-
היינו כותבים ש"הכותרת לא מתאימה"
ומכל אלו רק נותר לי להסכים,לסכם - כל יום מבראשית
כל שעה, כל דקה של דפיקה,
כל שניה, כל דופק, פעימה שבלב:
אלוהים, אהההההההההההההההההההההההההההההההההבבבההההה
אהבה-זה-כואב !