בארץ רחוקה היה פעם מלך
ולו ארבעים בנות
מארבעים נשים שונות.
כל הבנות היו אחת-אחת יפות,
עיניים כשמיים, פניהן כמלאכים,
שדיים כתפוחים מלאים.
רק דבר אחד קטן,
רק מום אחד היה בן,
חסר היה להן את אותו המקום שיש לכל אישה,
מקום קטן שבו פורקים האהבה,
שלכל חיזור מהווה בעצם מטרה.

המלך רצה להטיב לנערות
ולכן חיפש מצא שבארץ לא נודע
ישנו עץ חשוב מאוד
ועליו תלויים המקומות
בדיוק מקום אחד לבת.
אז המלך בא לפעול
ושלח שליח, בל ייפול,
לארץ לא נודע להביא לבנותיו את המתנה.
רכב השליח ימים רבים
הגיע למקומות כה מיוחדים ומוזרים
שלא נראו בעין-אדם אף פעם
וקצרה היריעה מלהזכיר אותם.
הגיע לעץ התחיל לקפץ
והתאמץ
את המקומות לקחת מן העץ.
אך העץ גבוה נורא
והשליח קפץ וקפץ
ולא הגיע כלל
קפץ פעם נוספת ונפל
שבר את המפרקת,
מר ונורא הגורל.

המלך חיכה וחיכה
ומשלא הגיע בשורה
נואש ושלח רץ נוסף,
חכם קצת יותר, כך קיווה.
השליח הגיע אל מקום לא נודע
הגיע לעץ
בהתחלה קיפץ ואז חשב:
מה יהיה אם רשת יקח ולמוט יחבר.
לקח רשת ואץ על העץ.
אך אבוי: המקומות זזים ממקומם!
השליח החטיא ונפל
ונפגע, אך במזל
יצא רק עם יד שבורה.

הוא חזר אל המלך וסיפר
הסיפור אז המלך כעס וזעף והחליט
לשלוח לשם את היועץ,
היועץ הכי חכם בכל ממלכתו.
היועץ רכב וחשב: "מה יזיז המקומות
ממקומם?"
הגיע לעץ והפשיל מכנסיו.
המקומות הבינו נכון
ירדו מן העץ ועטו על היועץ.
היועץ לא נבהל או התרוצץ הרים
מכנסיו וקשר וחיזק לבל
מקום כלשהו יתרוצץ
ויחזור אל העץ.
היועץ מיהר על סוסו ובא
לנערות להביא להן את המתנות.
הוציא המקומות היועץ
והמקומות, ארבעים במספר כמספר
הנערות, עפו והגיעו
כל מקום למקומו
אצל כל נערה והתאימו
עצמם ביופיים ועומקם וצבעם
לנערות באופן מושלם.
לסיפור היה סוף טוב וליועץ חיים ארוכים
אם הנערות לא היו מגלות
שהן מעולם לא היו בתולות.