אהבה, אותו רגש מיוחד שאף אדם לא הצליח להסביר עד עכשיו...אותו
רגש שגורם, לסבל ואושר באותה מידה,גורם לייסורים, נקיפות מצפון
געגועים וכעס,ולמרות שרגשות אלו מנוגדים, כך גם האהבה.

אחרי פרידה אין דרך שאמורים להרגיש, אין דפוס מסוים, מסתכלים
על הבן אדם, שהיה חלק כ"כ חשוב מהחיים שלך, מסתכלים עליו,
והרגש שתמיד בה אח"כ הוא געגועים.
יש אנשים שמבטאים זאת בכעס, ויש כאלו שבבכי, יש כאלו שמתעלמים
ויש כאלו שמתחבאים,
אבל בסופו של דבר כולנו מתגעגעים, לאותה הרגשה שחיממה את הלב,
שנתנה רצון לקום ולהתעורר כל בוקר,
יש כאלו שימצאו אהבה נוספת, ואולי יעמידו פנים ששכחו את
הראשונה, אבל עמוק בלב הם תמיד ישוו את החברה העכשווית לקודמת,
כי כמו תמיד כמו טבע האדם, תמיד רוצים את הטוב ביותר, והפעם
הראשונה...אין דמוה לה.
זו הפעם הראשונה שהרגשתם פרפרים בבטן, הפעם הראשונה להכל,
אני לא אומרת שאין חברה יותר טובה מהראשונה, אלא רק שאין אהבה,
כמו אהבה ראשונה. צריך לזכור אותה תמיד, וללמוד ממנה, ולחשוב
רק על הרגעים הטובים, ללא קשר איך שזה נגמר.
כולם אומרים אחרי הפרדה, אני רוצה שנישאר ידידים. אבל מעטים הם
האנשים שיכולים להישאר בקשר. איך אפשר לדבר ולא לגעת באדם
שנהגתם לנשק כל יום, ולחשוב עליו כל הלילה.
איך אפשר לעבור מקשר קרוב של אוהבים לקשר של ידידות, כאשר תמיד
יהיה משהו שימשוך אתכם חזרה, חזרה אל האדם שנפרדתם ממנו,
התשוקה, או הגעגועים, או הפחד משינוי, תמיד יהיה אותו רגש
מסוים לא ברור.