עדי, עומר ובני היקרים:
לכם יש שק מלא בחלומות,
שק מלא באהבות,
שק מלא בתקוות ושאיפות.
למשפחותיכם יש שק מלא בחששות
שק מלא בכאב ועצב
שק מלא ברגשות סותרים.
ולהם, לחיזבאלה, יש שק מלא בשנאה,
שק מלא באכזבה,
שק מלא בתיעוב.
כולי תקווה שהשקים שלכם, עומר עדי ובני יגדלו, ותחזרו הביתה
לאהוב, לפרוח, לשאוף, לקוות, לחלום ופשוט לחבק את אמא ואבא שכל
כך אוהבים אותכם ודואגים לכם.
גם ביום הזה אני עדיין (!!!) מלאת תקווה, והתקווה בי לא
נגמרה, גם לא אצל משפחותיכם, השלהבת עוד לא כבתה, אנחנו עדיין
מחכים לשובכם!
ביום קודר שכזה אני רוצה להביע את תקוותי שעוד לא כבתה.
מקווה שתחזרו הביתה עם הצ'ימידן הצבאי, והמדים המרופטים בקרוב
מאוד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.