[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גודס עמית
/
קרמטוריום

צווחות העורבים מפריעות את שנת הצהריים של הבופאלו הזקן. אוהב
הוא את ליטוף קרני השמש על גופו גדול המימדים אך יותר מכך אוהב
הוא את ריחות הגת. יש שיקראו לזה קניבליזם אך לא הוא - הוא
בופאלו.
הו הינה שוב מגיע הילד הזה להזיז אותי כדי לעשות מקום לעצים,
כבר אי אפשר לנוח בשקט במקום הזה. היום אני לא זז יש להם למעלה
בגת מספיק מקום, הרי עוד לא הגיע עונת המונסונים בה הגנגס עולה
על גדותיו ומציף פה את כל המדרגות. שיעלו למעלה את הגופות
שלהם, חושב לעצמו הבופאלו, היום אותי הם לא יצליחו להזיז.


"תביא איזה סלע נדפוק לשמן בראש" צועק בינו לעבר אורג'ת חברו.
"אין לי כוח להעלות את העצים למעלה" מואס בעבודתו המסתכמת
בפילוח עצים לשניים ובשעה שאחיו הגדול סנדש חולה, אחת לשנה, גם
בסידור העצים לבעירה.
"תביא את הסלע הגדול הזה, נביא לו אחד בראש הוא בטוח יזוז"
קורא שוב בינו לחברו הטוב, איתו גדל מגיל שלוש, ממנו למד את
רזי משחק הקריקט - שבזמנם הפנוי המועט הן כה אוהבים לשחק -
ושותפו לעבודת פילוח העצים המתישה. כמה שיטות הם פיתחו לפילוח
העצים, המגיעים בצורת גליל, עד שגילו שהשיטה הטובה ביותר
להילחם בעץ העיקש היא באמצעות תקיעת יתדות ברזל קטנים לאורכו
של העץ עד לפילוחו לשני חצאים.


באחת פולחת את ראשו חבטה אדירה והוא בתגובה משחרר נפיחה
אופיינית ונאלץ לנטוש את מקום מרבצו החמים ולדדה את גופו העצום
לעבר המים. ממילא אין טעם להתעקש וגם כך לא תזיק לו טבילה קצרה
במים החמימים בתקופה זו של השנה. נזהר שלא לדרוס בדרך קבוצת
מאמינים המשקה ממימי הנהר גופה עטופה תכריכי ארגמן ובד משי
מוזהב. זו גופה של אישה, נשים תמיד עטופות ארגמן, חושב לעצמו
הבופאלו ונותן למים לעטוף את גופו השעיר.


"יאללה בינו תביא לפה את העצים ותתחיל לסדר" קורא לעברו אביו
ובינו ממושמע הפעם, מעמיס על עצמו ערימת עצים גדולה ומטיח אותה
על הקרקע במקום בו לפני רגע קט נחה לה החיה ומתחיל לסדר את
מיטתה האחרונה של הגברת שעכשיו במים. רק שהשמן לא ידרוס את
המשפחה שלה והכל יהיה בסדר, חושב לעצמו בינו ומניח שני גזעי עץ
גדולים לאורך, את הבינוניים לרוחב ואת כל השאר בצורת שתי וערב
על ליצירת מלבן סימטרי מושלם, בדיוק כפי שלמד מהתבוננות באחיו
הגדול שרק אתמול סיפר לו שגם לו כבר נמאס מהעבודה הזו והוא
רוצה ללכת לבית הספר כמו כל הילדים ולפעמים אפילו מאחל למותו
של אבא כדי שלפחות יקודם למשרת מווסת הגופות. והאמת שגם לבינו
זה לא כל כך יפריע כי ככה הוא יקודם להחליף את אחיו ולפחות
יהיה לו קצת גיוון מעבודת פילוח העצים הקשה והמשעממת.
הנה מגיעה עוד גופה ובינו ואורג'ת מחלצים אותה בזריזות
מהתכריכים הרטובים, משאירים על גופה של הגברת שקית ניילון בלבד
ומניחים אותה על העקדה. ובינו מזכיר לעצמו לחפש אחר כך,
בשאריות האפר, את שן הזהב שנצצה לעברו מפיה של האישה וחושב
שהוא ואורג'ת יוכלו לקנות לעצמם קופסת סיגריות אדומה כזאת כמו
של התיירים עם כתוביות באנגלית שהוא אף פעם לא זוכר איך
מבטאים. "מבולו" נראה לו אבל הוא לא בטוח.


"קלטת את השן?" שואל בינו את אורג'ת והוא מהנהן בראשו וכבר
יודע מה עובר לחברו בראש וגם הוא כבר יכול לחוש את טעמה המתוק
של סיגרית התיירים שהם כל כך אוהבים לעשן יחדיו בשעה שהשמש
זורחת על הגנגס והעיר נעטפת באווירה מסתורית. יכול הוא אפילו
לחוש בפיו את טעמו של הצ'אי של הבאבא הזקן שדואג לנקות את כל
הקרום מלמעלה לפני שהוא מוזג מתעלם מכך שחצי דקה אחר כך הקרום
מופיע בשנית.
צעקות מסיחות את דעתו של אורג'ת והוא מבחין בתייר מבוהל שניסה
לצלם ועכשיו כל הרמאים פה עטים עליו בניסיון לסחוט ממנו כסף
ומאיימים עליו שייקחו אותו למשטרה וכמו תמיד בסוף הוא ישלם להם
איזה 1000 רופי.


הנה מגיע הבן הקרח אוחז בידו אסופת זרדים שבקצם בעירה ותוך זמן
קצר הגברת תעלה באש. באמת סיפור עצוב, חושב לעצמו אג'אי, אביו
של בינו, לשרוף אם ואב באותו יום ועוד בן יחיד - באמת מסכן.
כבר יותר מחודש לא היה לנו פה סיפור כזה, מאז הגבר שאשתו
ושלושת ילדיו מתו באותו היום. חבל באמת שלא שורפים ילדים זה
היה לוקח פחות זמן וככה גם הם לא היו צפים ומופיעים בצד השני
של הנהר בזמן השפל לאחר המונסונים.
"תעלו למעלה את העצים, אין פה כבר מקום" צועק לעבר אורג'ת
ותופס בדרך בחולצתו של בנו הצעיר והעצלן וכמעט שקורע אותה כדי
שיתחיל לעבוד ויפסיק לבהות כל היום.
"יאללה תביאו עוד גופה ובינו תתחיל לסדר למעלה את העצים" משחרר
צעקה נוספת לחלל האוויר הלוהט.


"עכשיו הילד עם הקרחת, יעשה חמש עיגולים מסביב אמא שלו ויעשה
אש" מסביר לי ניסים בעברית עילגת ומוסיף הסבר על כך שחמשת
הסיבובים מסמלים את חמשת האלמנטים המקיימים את תנועת החיים -
עץ, אש, אדמה, מתכת ומים. ואני מהנהן בראשי ומנסה מזלי בשנית:
"אפשר לצלם?"
"לא, זה פוגע ברגשי המשפחה" עונה לי ניסים באנגלית ומוסיף שאת
האש שהילד מחזיק בידו מדליקים מאש התמיד הקדושה שבמקדש ואם
שכחתי אז הוא גם מזכיר לי שהוא לא מדריך אלא מתנדב כאן ואם אני
רוצה אז אני יכול להשאיר תרומה לגברת הזקנה שיושבת בצד, הגברת
הזאת חולה מאוד והיא הגיעה לפה למות בוראנאסי הקדושה, אבל אין
לה כסף לעצים. אתה יודע על כל קילוגרם ממשקל גופה היא צריכה
לשם 3000 רופי על-מנת שתוכל להישרף בכבוד.
ואני חושב לעצמי שהיא דווקא לא נראית כמו אדם שהולך למות ובטח
לא גרוע כמו ההוא שנדבק אלי ברכבת, זה עם העין הנוזלת שהפריע
לי לקרוא והבהיל אותי, עת הבטתי בפניו.
"זה גם קארמה טובה" מוסיף ניסים ואני עונה שאני לא מאמין
בקארמה והוא משתתק וניגש להסביר לזוג הקנדים, שרק הגיעו, על
תהליך שריפת הגופות.
ואני ממשיך להביט בבן הצופה באימו הנשרפת בעיניים המסתירות
דמעה ומחליט להתייחד בדרכי עם האישה שלא הכרתי, להסניף כל ריח
נוראי ככל שיהיה ולהמתין עד אשר תישרף כליל וישליכו את אגן
ירכיה למימי הגנגס, כי אגן הירכיים לא נשרף אצל הנשים, כך
הסביר לי ניסים.  
ובעודי עומד במרפסת שמעל הגת, זיעה ניגרת ממצחי על לחיי
המזוקנות, נשימתי נהיית כבדה מהעשן הסמיך הבוקע מששת המדורות
הבוערות ומחשבותיי נודדות, במפתיע או שלא, למיידנק ולחדר
הזיכרון באושוויץ בו התייחדתי בפעם האחרונה עם זכרם של אנשים
שאיני מכיר והריחות שבאפי כעת, הם אותם הריחות אותם דמיינתי
בעודי צועד בין המשרפות ההרוסות בבירקנאו.
"It's a good karma" אני שומע מהצד השני של המרפסת וכבר רואה
את הקנדי הבלונדיני החסון שולח יד לעבר חגורת הכסף ושולף שטר
של מאה רופי בתמורה להסבר של ניסים ואני מחליט לנצל את
ההזדמנות ולהימלט משם. הלא גם ככה ממקום שבו משליכים גופות
לנהר בו מכבסים גופיות - לא תבוא לי הקארמה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בזמן האחרון אני
שומע קולות בראש
אבל הם מדברים
ספרדית ואני לא
יודע מה הם
אומרים.


יעקב פופק על
ספת הסיכולוג.


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/8/06 18:56
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גודס עמית

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה