|
ובתפיסה אחת מלוכדת
מתוך מובלעות של שבע קופסאות
של אוסף שתיקות המקיז את תשלילי זכרונותי.
שעה שהרכבת לא עצרה.
לקחתי אותה.
והחושך אטם את פנינו ועורינו ונפשינו-
עיניים לנו ולא יראו
אלא אפלה,
אוזנים לנו ולא ישמעו
בתוך האפלה,
אף לנו ולא יריחון
מעבר לאפילה,
פה להם ולא ידברו
במרחבי השתיקה.
ובהבחנה אחת ממוקדת
מתוך שדות שדות תילי תילים
של דלתות חדרים
אל תוך מראה שבורה
[נבואת חורבן אחרי שבע שנות רזון].
חזרתי איתה.
יש דרכים אשר עוברים רק באחת
שערי שמיים אינם מרבים להיפתח;
[ואף אז נגלה מעבר לעננים שבעת
מדורי גיהנום בהתגלמותם המותכת, הכסופה]
אבל שערי האדמה הפעורה
פעורים לבלי חוק
וקרובים פי שבעת מונים.
בכל שתיקה. |
|
|
אני לא מבין
בשביל מה לגור
על יד מכתש
רמון, הריי זה
כאילו להגיד
בזיין שלי העולם
אני גר ליד
איזור פגיע
במיוחד ולא אכפת
לי...
הריי נפל שם דבר
לפניי מליונים
על מליונים של
שנים, למה
להתגרות בגורל?
טיפשי ולא
לעניין, נראה לך
שמישהו יגור ליד
בניין התאומים?
או על יד כיכר
רבין? או על יד
הירקון?
אחמד אחמד, פקיד
במשרד הפנים,
מסביר פנים
לאזרחית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.