הגיעה השעה, שעת המקלחת
לשתוף ממני את כל הזוהמה של היום
מורידה את הבגדים המסריחים
מעשרות ריחות שונים
של מקומות שהייתי ולא סיפרתי
של אנשים שהכרתי וכבר שכחתי.
ראשונה החולצה, מכנסיים ותחתוניים
נשלחים אל ערימת הכביסה בפינה.
פותחת ברז, מורידה את הראש ושוטפת את הפנים
מרימה עיניים רק לרגע, מביטה במראה
רואה דמות עייפה, מותשת, מכוערת, כואבת...
ואז מקבלת סחרחורת, ומתישבת על הרצפה,
רגע לפני שאפול.
גופי העירום מתערבב עם קור הרצפות הישנות,
מרגישה אותו חודר את עורי.
הלב שוב מתחיל לפעום כל כך חזק.
פוקחת עיניים רק לרגע - מסתכלת על ידי הכחולות,
ממש יכולה לראות את הדם זורם בורידים,
מתי הוא כבר יפסיק?!
בינתיים המים ממשיכים לזרום, וכל הרצפה כבר רטובה.
אוספת כוחות אחרונים, לוקחת אוויר ומתרוממת
פותחת דלת ונעמדת תחת הזרם הקר.
ואז מתחילה לבכות,
שם כשאף אחד לא שומע,
כשאף אחד לא רואה.
הדמעות שלי יחד עם כל הלכלוך זורמים לתוך הביוב.
ושוב פותחת רק לרגע קט עין אחת
להיפרד מכל הלכלוך לשלום, להביט בגופי העירום.
ושוב מקבלת בחילה נוראית,
סוגרת את הברז ורצה אל האסלה,
להוציא את הכל, שלא ישאר כלום.
מתפתלת על הרצפה, רטבה וקפואה.
מחזיקה את הראש בין הברכיים, ידיים על האזניים,
פותחת עין לשנייה, שומעת את אותם קולות מפחידים,
מתערבבים עם טפטוף המים.
קמה מהר פותחת מגרה,
מגששת אחר הכדור המיוחל באפלה,
בין כל הקופסאות הריקות מוצאת אותו, הכדור הלבן הקטן,
היא אמרה שהוא יעשה לי טוב.
מרגישה אותו יורד לי בגרון, ואחריו עוד אחד,
נשבעת שהוא האחרון.
חוזרת לרצפה, כבר לא מרגישה בקורה.
מחזיקה את הראש בין הידיים
עוד דקה
עוד דקותיים
וזה ייגמר
הוא ישפיע
הם ילכו
והכל יעבור.
לוקחת מגבת ובגדים נקיים מהארון,
יוצאת מהחדר,
סוגרת את הדלת,
מורחת איפור וחיוך מזוייף
מחכה עוד רגע שניים
עוצמת את העיניים
ויוצאת אל העולם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.