שירה פרידמן / מעגלים |
מחכה להורדת הנוסעים הבאה.
שקט רעב לעוד,
מפחד לרצות, מפחד לבקש.
כולם הולכים בסיבובים,
סחור סחור,
ברגליים יחפות וחשופות,
צעדים ראשונים, חדשים.
המתיקות הזו,
המרירות הזו,
מתי יבוא תורי?
אני עוצרת נשימתי,
עד שנגמר האוויר,
ואין ברירה אלא
לשאוף ולנשוף... לשאוף ולנשוף...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|