לא משנה מה אני אעשה, כבר שום דבר לא יחזיר אותנו אחד לשני.
לא משנה כמה דמעות אתה תראה,
כמה מכתבים אני עוד אכתוב,
כמה פעמים אני עוד אסע אליך,
כמה יפה אני אהיה בשבילך.
שום דבר, אבוד.

איך איבדת עניין ככה?
חשבתי שזה בחיים לא יקרה.
חשבתי שתאהב אותי לנצח.
כן, זה נשמע תמים, זה נשמע טיפשי, אבל באמת האמנתי.
חשבתי שאנחנו ביחד לתמיד, שאנחנו גוף אחד.
אנחנו כל כך לא קרובים לזה.
אתה כל כך רחוק ממני, אתה זר לי כבר.

היית העולם שלי, ואתה עדיין, איך אני אתגבר על זה?
איך אני אשכח את כל מה שידעתי?
איך אני אשים אותך בצד, רחוק מהחיים שלי?
אני מרגישה שזה פשוט ענק עלי בכמה מידות.
לא הייתי צריכה להיכנס לזה.
לא הייתי צריכה להתקרב אליך.
אם רק הייתי יודעת...
אם רק הייתי יודעת שהבן אדם שכ"כ התלהב ממני,
שהעריץ אותי, שכ"כ אהב אותי,
בסוף ישכח אותי ככה ויוציא אותי מהחיים שלו,
הייתי בורחת מהעולם הזה לפני שזה היה תופס אותי.
מאוחר מדי.