אשת חיל היא אשתי, כך הוא שר.
שמעו זאת חבריו ואמרו הן אפשר.
כל הזמן את אשתי, הוא לא שר לה.
כי בחלק מזמנו קרנן הוא היה לה.

החברים שידעו, דבר לא אמרו לה.
וכשהסוד שמור לו, הדבר לא נגע לה.
חבריו שמרו על סודו, והוא שמר על סודם,
כי כולם לא שמרו על טוהר מיטתם.

הוא עבד כמו חמור וסיפק כל צרכיה:
שארה, כסותה ועונתה, וכיסוי לעיניה.
הסיפורים הנדושים, על ישיבות ותקלות,
עמדו במבחן, ללא שאלות.

כשנגלה לה הסוד, והתעוררה מתרדמה,
היא חשה בגופה רעידת אדמה.
וכשהבינה לבסוף, שלמצב אין תוחלת,
היא בקשה הסבר, במה טובה האחרת?

והוא התוודה, שלא בה האשם.
היא כליל השלמות, האחרת היתה שם.
אמנם מבוגר הוא וזו משובת נעורים,
אך חלש הבשר בהתפרץ  היצרים.

ואם היא תסלח לו ותקבלו לביתם,
יוכיח הוא לה עד כמה הוא תם.
והיא כבר ידעה מה תעשה,
לייצור שהוא זאב בעור של שה.

ובלי להסס, חת ושתיים,
שיחררה אותו מעולה, מביתם ומנחושתיים.
מה נשמע? טוב ששאלתם, חברים.
ברוך השם! ואיך אצלכם?