|
על מושב סוף החורף היינו שניים
משב געגוע בעיניים
בוהק
נוזל בין מותן לצלע
ואני שותק בולע שומע
בין שפה לירכיים
אני סופה שקופה
את מותשת
בולע בינתיים
שיבה נתלשת
ממישור יבש יונק
את רוצה מגע ידיים
משסה שמשות
נוגע
פוצע
אני רוחות
דלתות נפתחות
לך יש חולות
בעיניים
אחזי בי
בקרסוליים
נישאר שניים
דלתות נפתחות, אני סוגר. |
|
|
רגע, ומה עם
דמויות סלוגנין
מומלצות?
אמא אדמה, לא
מבינה לאן פני
הבמה? ולא פחות
לאן פני הדף
האחורי, שלא
לדבר לאן פני
העם הזה אשר
יושב בביתו
ומאונן אל מול
פני בימתו
הפרטית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.