לרגע לא הפסקתי להסתכל על הכוכבים. .
הוא כבר היה עמוק בפנים, מתנועע קדימה אחורה ללא הפסקה, מנסה
להביא אותו לפורקן .
רק שנינו עטופים בשתיקת המדבר.
ושכבתי שם, כמו מתה, נותנת לו לעשות את כל שחפצה נפשו, ברק גוף
שלי, מביטה לשמיים, מפללת לזהור כמותם., לרחף.
הפסיכולוג שלי תמיד היה אומר " תפסיקי להכניס כל גבר זר למיטה
שלך, זה לא יפצה על שנים של חסך רגשי עצום".
ואני כל הזמן הייתי חושבת, שהלואי שמישהו היה פותח דוכן של
חיבוקים בשוק הבדואי בבאר שבע, כדי שאוכל לקנות חיבוק ממש בזול
מדי פעם, כי לפעמים ממש צריכה .
לפתע היה נדמה לי, שלמדבר יש עיניים, ושהרוח מנסה להגיד לי
משהו, כי החלה להתחזק .
ותוך כדי צפיה בכוכבים, ניסיתי להקשיב לה, לשמוע את המסר,
אבל לא הצלחתי להבין . .
ובכלל שכחתי שגם הוא שם, בתוך הגוף שלי.
הסתכלתי עליו מלמטה, והפרצוף שלו נראה לי נורא מעוות .
כמו איזה עכברוש.
התחלתי לצחוק לעצמי בשקט, בלב .
זה היה מוזר, במיוחד בגלל שאף פעם לא באמת ראיתי עכברוש, אולי
רק בסרטים מצוירים .
פתאום הרגשתי כאילו שאני באיזה סרט אימה, ושרק חסרה לי המוזיקת
רקע המפחידה הזאת, כדי שאדע שמשהו רע עומד לקרות.
"מה קרה" ? הוא שאל, "את נראית מפוחדת". .
ואני רק רציתי, שילך וישאיר אותי שם,ערומה, על החול, בין
השמיים והארץ ועם רוחות המדבר.
לחזור לבראשית .
לתקופה שבה התמימות, עדין לא נעלמה כליל בנגיסת תפוח . |