אילו היתי מפסיקה לפחד לצלם את עצמי בחשיכה
או לחשוב מחשבה מפגרת כמו אישה זקנה
אילו רק היתי נותנת לדמות את עצמי לפרח
אילו לא היתי מפחדת להיות כלואה
או פן יסגרו עלי השמים ואתחיל לנבול.

אילו קרן שמש היתה קורנת מעלי
ומחזיקה אותי חזק תחת החום שהיא מפיצה
אז אולי לא היתי רצה לאותו המקום שישנה בו רק דממה.

אולי הייתי בת אנוש ורגליי היו כמו על גלגלים
היתי מסוגלת לנסוע בכל רחבי תבל
ולא לחשוב לעולם שאני בעלת קילוגרמים עודפים.

אילו הגינה של הפרחים בחוץ היו חבריי,
הם בטח היו יפים ומטופחים
ולא היו מנסים לרצוח את הגלגלים תחת רגליי.

וכשסוף סוף אהיה אישה עצמאית
לא יעברו לידי ויחשבו פעמים אם היא תפגע
או שהיא סתם רגישה
אלא יחיכו חיוך תמים ויקחו ממני עלי כותרת
כדי שיהיה להם משהו למזכרת
מהפרח היחיד
שיש עליו שליטה.