הרגליים שלי קורסות
העצמות נשברות במקום
כמו בנינים מתפוררים אחרי הפגזה אווירית
אני עושה לעצמי חגיגה של סבון
שוטף את יופיו המכתים של הפיח
כל הכפתורים מרימים את כל החלונות,
כל השילוטים הלבנים מפנים אל תוך הלילה.
אני צועד אל תוך המועדון החדש (התקרה שזורה ברמזורים,
חלקם מורים לי להמשיך, חלקם נחרצים שאעצור
וחלק, כמוני, לא בטוחים בצד של מי אנחנו)
חושב מחשבות של אינדיאנים:
ראש החץ נעוץ בעץ -
מותיר בי פחם ודם.
שיזדיין ג'ים מוריסון!
שידרסו כל הנמרים (זוכר אין נסענו בין הפגרים,
מלמלת: "כבד... לבלב... ציפורן...")
המלך מת -
תחי התולעת החדשה!
העשב כבר לא נוטה ברוח, רק נלעס בפי צבים.
העצים נכתשים, נשרפים,
אך לא כלים.
לא צינורות, לא בני-אדם
לא אידיאל |
