והגלים המתנפצים בחוזקה על החוף
ורואים לה בעיניים שהיא כבר לא מאמינה שיהיה כאן טוב
והצלקות על הידיים מהחורף שעבר
והשפתיים לוחשות לה שכלום כבר לא נשאר

ועל הכביש היא מגבירה מהירות
ולא אכפת לה שאמרו אלפי פעמים שזו טעות
למרות שהיא יודעת שהם יחכו לה לנצח
שהם לא היו רוצים שהיא תהיה שותפה לרצח

מתקרבת אליהם בדממה
מפחדת להפר את שלוות העיר הלבנה
מתקשה להאמין שהיא ערה
מעבירה אצבעותיה על האבן הקרה

כמה פעמים חלמה להיות שם לבדה
מוקפת בהם, היא לא מרגישה כה בודדה
והיא מתיישבת על השיש הלבן
מוציאה סכין, טיפות של דם

האדום על הלבן נראה כה יפה בעיניה
וערפל נעים מעמעם את מחשבותיה
הלילה הזה הוא המאושר בחייה
היא הרי כבר מזמן יודעת שדם של מלאכים זורם בעורקיה