|
כל הליכה שלי ברחוב
זה חמישה סיפורים
וארבעים ושלושה שירים
שלא ייכתבו לעולם.
הייתי רוצה להגיד לך
שכבר כמה ימים
כל המילים שמתרוצצות לי בראש
קשורות אליך בחבל זה או אחר
ואני בטוחה שאתה אי שם
קשור בתחושות שלך
כמו באזיקים.
אני מפחדת לצלצל.
יש לי הרגשה, או תקווה שתגיד
"איך ידעת"
ואני אגיד לך שכבר עשרים וחמש בלאטות רצופות
אתה לא יוצא לי מהשירים הלא כתובים
ושאתה לא יודע כמה יפה אתה
כשאתה מצטייר לי בדימויים. |
|
|
שני ילדים
ושניצל נכנסים
לחנות ממתקים
ומתחילים לגנוב
מכאן ומשם.
לפתע, נכנס שוטר
ושואל את הילד
הראשון:
"ילד, למה אתה
גונב?"
-
"אני? אני לא
גונב, אני
מתכוון לקנות את
זה".
-
"טוב. ואתה,
ילד, למה אתה
גונב?"
-
"אני? אני לא
גונב, אני
מתכוון לשלם על
זה"
-
"אה, טוב. ואתה,
שניצל, למה
אתה גונב?"
-
"אני? אני לא
גונב. אני
שניצל."
- השניצל - |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.