|
כל הליכה שלי ברחוב
זה חמישה סיפורים
וארבעים ושלושה שירים
שלא ייכתבו לעולם.
הייתי רוצה להגיד לך
שכבר כמה ימים
כל המילים שמתרוצצות לי בראש
קשורות אליך בחבל זה או אחר
ואני בטוחה שאתה אי שם
קשור בתחושות שלך
כמו באזיקים.
אני מפחדת לצלצל.
יש לי הרגשה, או תקווה שתגיד
"איך ידעת"
ואני אגיד לך שכבר עשרים וחמש בלאטות רצופות
אתה לא יוצא לי מהשירים הלא כתובים
ושאתה לא יודע כמה יפה אתה
כשאתה מצטייר לי בדימויים. |
|
|
-אמנון, פול מיי
פינגר.
-לא רוצה.
-פול מיי פינגר,
יא זבל.
-ומה אני מקבל?
-הפתעה.
-טוב, הנה אני
מושך.
-נו, היה כל כך
קשה?
-בדיעבד, לא.
אבל מה ההפתעה?
-תדע בקרוב. אני
יכול רק לרמוז
שמעכשיו אתה
צריך לישון עם
עין אחת פקוחה.
אפרוח ורוד |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.