איך מלאך נופל ברגע...
דברים מעין אלו אני בחיים לא אבין.
ואני קוראת עכשיו ורוצה לבכות שוב.
אני לא חלשה, אני התרגלתי,
הבנתי שהוא לא יחזור, לא חוזר, לא כלום.
אני עדיין מרגישה אותו ליד.
איך מלאך נופל ברגע...
אני מפחדת להודות שהעולם נשאר אותו דבר,
שלא השתנה כלום, רק שהוא הלך, וזה אומר המון.
אני לא יודעת כבר מה להגיד, אני לא מדברת עליו ביומיום.
אבל הוא שם, הוא תמיד שם,
גם שאני לא יודעת, גם שאני לא זוכרת כבר,
אני יכולה להיות בטוחה עכשיו, שהוא שם.
כי כאלה דברים נשארים תמיד, וכאלה דברים לא הולכים,
ומשחקים נשארים בראש, והריקודים, והחיוך.
למה אני כל כך מפחדת להבין את זה?
איך מלאך נופל ברגע...

אני מנסה לחיות את החיים כמו שצריך,
אני מנסה, אבל החיים בנויים מטעויות, משטויות,
אני לא יכולה להכריח את עצמי להאמין, אני רק מנסה להבין.
אני נזכרת בדמעות, אלוהים, כמה דמעות,
והצרחות המקפיאות האלה, והכאב.
אי אפשר לתאר כמה כאב, כמה כואב להזכר עכשיו
וכאילו להרגיש הכל שוב, למרות שכבר עברה שנה...
אוי אלוהים.

משחקים כאלה, משחקים של אלוהים,
אני באמת באמת מנסה להבין -
איך מלאך נופל ברגע...

(16.10.05)