חושך יורד על העיר,
ורק הירח מאיר.
כל איש ואיש בביתו,
ורק הוא הולך לאיטו.
עיניו פתאום נאורות לחיים,
כאשר הוא רואה את הפסנתר ממרחקים.
מתקרב אל הכלי שהוא כל-כך אוהב,
ומתחיל לנגן מכל הלב.

תו לתו הופכים לצליל,
קסום וחד, בלתי רגיל!
ועם המנגינה הוא נסחף למרחקים
בהם הוא מנגן מול קהל אנשים.
כולם בשקט מקשיבים,
ולתהילת עולם הוא זוכה במשך שנים.

בוקר עולה השחר מפציע,
ואל מעונו הקטן הוא מגיע.
לבדידות הוא כבר רגיל
ובשקט נרדם כשהיום מתחיל.
והוא רוקם לו חלומות,
על תווים ומנגינות,
על שירים ויצירות.
כל זאת יקרה בבוא היום
וכך יגשים את אותו חלום.