"אני אצית לך את השמים", לחש לה כשדימעתו נוזלת על קיברה.
נזכר כששאלה אותו למה, למה להצית את השמים?
למה להפוך כחול שקט לאדום בוער?
"נמאס לי מפה", נזכרתי במילותיי במדויק.
"אם אני אהרוס את זה, יוקם אחר. בריחה אמיתית מהמציאות".
"אם זה מה שיעשה לך טוב", היא אמרה, "אז תצית את השמים".
"תעזרי לי?"
היא לא ענתה, שתקה ונשקה לי על הלחי.
לא ידעתי מה הכוונה, גם לא חיפשתי פירוש נסתר לדבר הזוי כל כך,
שהיה ברור לשנינו שלא יקרה, כי רצון זה פשוט לא מספיק...

כבר שנתיים מאז.
מאז שהלכה לו.
והוא כל יום אוסף ערמות של עצים, יערות שהוא שותל-והורס.
ערמות של עצים...
כדי להצית לה את השמים.