מוקדש למעיין, דווקא! :)


------------------------------------------------------------------------------------------


קמתי בשש וחצי כמו איזה חכם, שכחתי שהתבטלה לי שעת אפס (איזה
כיף, היום מסיימים באחת עשרה וחצי!), אז הלכתי כבר לראות
טלוויזיה, אוי, איזה כיף לי, חדשות...
טוב, סיפרו שם משהו על זה ששרון ייפגש עוד בערך חצי שעה עם
ערפאת לפגישת "פסגה", כל כך לא הולך טוב עם ערפאת, אבל שיהיה,
אם זה מה שיביא לנו את השלום (פחח, כן, בטח), אז שיעשו מה שהם
רוצים.  סיפרו שם איזה משהו גם על זה שבין לאדן נכנע או משהו
כזה, ויחל במשא ומתן על מידע על טרור במדינות אחרות, מעניין
באמת עד איפה זה יגיע... החומר הקצת יותר משעמם, בבדיקה
האחרונה שנעשתה לפני שבוע, האוזון הצליח לאטום ולהשלים את עצמו
חזרה לצורה המקורית, כנראה שכל החרא הזה על איכות הסביבה עבד
מתישהו, מה שקצת יותר עניין אני מניח, זה שאמרו שסוף סוף
הצליחו להתנקש בחוסיין, עם מרד עצום שאורגן על ידי מדינה שכנה,
מוזר, גם סיפרו על פרוייקט חדש שאמור להקים את כל מדינות העולם
השלישי על רגליהן סוף סוף, כל המדינות המפותחות והחזקות כלכלית
יעזרו להן להקים תשתיות כדי שיוכלו לעמוד בפני עצמן, מה יש
לכולם? אין להם מה לעשות?
בכל אופן, כבר נמאס מחדשות, תפסתי ארוחת בוקר טובה כל כך שלא
אכלתי כבר חודשים, וזזתי לבית ספר בכאבי בטן, כנראה אכלתי יותר
מדי(?).
הדרך מהבית שלי לבית ספר זה בערך חצי שעה הליכה (כן כן), אבל
זה עבר מהר לאללה, אשכרה כמו חמש דקות, המזג אוויר היה כזה
נעים עד שזה עצבן אותי.  טוב, נכנסתי לבית ספר, כולם אמרו את
השלום היפה ומזויף שלהם, התיישבתי בכיסא בכיתה שלי, וניסיתי
להשלים קצת שעות שינה...
כל המורים היו נחמדים אליי בצורה מפתיעה, לא יודע מה יש להם,
אני תמיד ציני בטירוף ומדבר כל השיעור (יכולת מדהימה, לדבר כל
הזמן ולקלוט את החומר שהמורים מדברים, אכן אכן, תסגדו לי אחר
כך), וגם היועצת אמרה לי בשיעור השני שסוף סוף אוכל להשתחרר
בימי שישי מוקדם כדי לנסוע לאמא שלי, מאז שהיא ואבא התגרשו,
אני בקושי רואה אותה, אז עכשיו אוכל לראות אותה הרבה יותר,
יששש, עכשיו היא תוכל לשגע אותי אפילו יותר עם הכפייתיות שלה
לניקיון... בשיעור חינוך, סיפרו לנו שלפני שעה נחתם הסכם עם
ערפאת שהסכים סוף סוף לוותר על העקרונות הלאומנים שלו, ויסתפק
באוטונומיה שיש לו כרגע, ותינתן לו תמיכה מפוקחת שתעזור לו
לדכא את ההמונים שיתנגדו, סוף סוף באמת, עברנו מספיק עם החרא
הזה, אבל מן הסתם, לא האמנתי שזה באמת יקרה, לא הגיוני אם
מסתכלים על האינטרסים שלו וכל שאר הפלשתינים.
טוב, שיעור חינוך היה השיעור האחרון, אחרי זה זזתי הביתה וכל
החברים שלי באו איתי, כולם מנסים לדבר איתי כל שנייה,
קרציות!!! סוף סוף הגעתי הביתה, הצלחתי להתעלם מכל ההמון הזה
שהלך אחריי, הדלקתי את המזגן שסוף סוף עבד באורח פלא אבל עשה
רעשים מוזרים, וישבתי לראות טלוויזיה, שמתי MTV, וראיתי שיש
סופשבוע של רוק! סוף סוף, שנים כבר לא עשו את זה, סוף סוף
עושים משהו נכון, החלאות האלו בMTV, אויש, הם בטח ישימו שירים
שאף אחד לא אוהב, כוס עמק.  
קמתי בהרגשה עצבנית מהספה, לא יודע למה, פשוט יום מעצבן
בטירוף, מהתחלתו.  בכל אופן, אבא שלי התקשר מהעבודה, והודיע לי
שיוצאים היום לארוחת ערב חגיגית מאוד, בגלל שהוא ואמא חוזרים
להיות ביחד (בחיים לא חשבתי שהם יחזרו, כל כך שנאו אחד את
השנייה אחרי הגירושין), אוח, כל כך אין לי כוח לכל החיוכים
האלו שלהם, בסדר, שיעשו מה שהם רוצים, אבל שישאירו אותי מחוץ
לזה...
שוב כמובן, בחמש וחצי היו חדשות... החמאס, הג'יהאד האיסלמי
והחיזבאללה הכריזו על הפסקת אש בהשפעת ערפאת שכנראה הציע להם
הצעות מספיק טובות כדי שירדו מהגב הישראלי-יהודי, לא ממש
האמנתי לזה, הכול יקרה שוב, אותו חרא, הם סתם עובדים עלינו, זה
הרי לא הגיוני שהם יוותרו על זה, זה טוב מדי... באותו רגע, כבר
הייתי מעוצבן לאללה, פשוט ככה, מהתחלת היום...
אחרי איזה חצי שעה, בסביבות שש, ידידה טובה התקשרה, נשמעה כל
כך שמחה, והיא בדרך כלל אחת מהדיכאוניות האלו, מוזר, בכל אופן,
היא רצתה לצאת לסרט בחצות, סתם ככה, כי היא שמחה לאללה ובא לה
לעשות משהו היום, אז שאלתי אותה בקול מייבש "למה את כל כך
שמחה?! מה יש לך?!", אז היא אמרה לי בקול מעודד ועדיין שמח
ומעצבן "למה לא?! עולם נהדר אחי!", כן כן, קרציה... אמרתי שלא
כל כך בא לי, שמרה על שמחתה ובטח הלכה להתקשר למישהו אחר,
הבוגדת המניאקית הזאת...
אחרי הארוחה החגיגית המעצבנת הזאת, יא אללה, זה היה כל כך
מעצבן לראות את כולם שמחים פתאום, מה לעזאזל יש להם?! שכחו
איפה הם חיים?!, בכל אופן, זירזתי אותם קצת שנלך כבר הביתה,
וסוף סוף הלכנו, ישר טסתי למסדרון בדרך לחדר כדי להיפטר מהיום
החרא הזה כבר, בדיוק כשעמדתי להיכנס לחדר, פתאום... בום!!!,


מתעורר במצב קרוב מדי עם הרצפה, מסתכל על המיטה מלמטה...