את יושבת בבית,
את נשארת לבד,
אין חברים לידך.
את מרגישה שאף אחד לא בא אלייך,
ואני על יד ביתך הולך ואומר
שאני אוהב אותך.
אני כמו טיפש על דלתך דופק.
אני כותב על האדמה  שאני אוהב אותך,
כאילו אני בן 18.
מאמא אני שומע: "היא לא בבית, לא בבית".
אני דופק על דלתך ושוב פעם אני שומע: "היא לא בבית".
אל תשבי לבד בבית, אל תשבי לבד.
אני מבקש שלא תרימי ידיים.
אני רוצה לברוח מהאכזבה,
אמא, תשחררי את בתך, אני מבקש ממך.
אל תרימי ידיים, ואל תקשי על החיים.    
את לא צריכה לבכות כי אנחנו כאן,
חברים טובים שלך.
מחר ב-6 אני אצלך.
בבית. אל תשבי לבד.