גוויות נייר סביב

מרוטשות, בטושות בערמות
מגיעות לי כמעט עד הברך
מנסה לא למעוך לא למעוד
נכשלת
ולא לראשונה. וכן לאחרונה
לפעמים צריך פשוט להיכנע
בענווה. להרכין ראש. בשקט

[אבא כבר מצא את שלו. 21.2.09]

לחיים יש פעימה משל עצמם
חצות הליל. עורב קורא בחוץ
תריסר קריעות, כמו אורלוגין

ושקט

בחדר הסמוך פגרי בגדים
של מעצבים וגם שלוש ב-100
הכל מכל, תלוש, קרוע ודרוך

בום

חולצות מחויטות, טריקו-אים
ג'ינסים והדיזל הבודד - איננו
יחד עם ה-IBM וה-DMC-TZ3

יהי זכרם ברוך. והתמונות -

הו התמונות. נזכרת ונחרדת
כיצד הוצגו שם לראווה-אנוסה
עירומות - על שולחן המטבח.

ואיך [ולמה למה למה למה]

מוששו בידיים מגואלות, מזיעות
בכפפות [אין טביעות אצבעות] -
והשמאי לא מבין מה הביג דיל

הוא גבר

"תהיי בסדר" הוא אומר, צריך
לחזור לטוס, לקפוץ שוב על הסוס
ולא יודע שבשלי הם כבר ירו, מזמן

בלי רחמים

They shot me down bang bang
אבל האלוהים שלי מלא בהם. וב-  
חמלה ואהבה ואמונה וטוב [tuv]

באנג באנג. טוק טוק. אחת בלילה

ושלי מתקשרת מניו יורק פתאום
שומעת, מבינה חלקית ואז אומרת
"אני אוהבת את המוזיקה של זה -
לאללה
אוהבת וחושבת גם שזה חשוב"
אני עונה שזה סתם שרבוטים
אבל היא מתעקשת "אבא נח -

וזה חשוב שאת כותבת, שוב"

---
[25.4.09] Whatever