בתחנת אוטובוס נידחת בלב תל-אביב, יושב בחור וקורא את מדור
הספורט. בידו השניה כוס קפה. בידו השלישית סיגריה כבויה.
הוא מדליק אותה וחוזר לקרוא בנחת.
לידו יושבת נערה, צעירה וחיוורת. שערה ובגדיה דהויים. יש בידה
תיק הפתוח לחלוטין בתחתיתו.
על הרצפה לידה יושבות שתי זקנות הלובשות בגדי ליצנים ומחליפות
ביניהן חוויות מתערוכת ירקות שבקרו בה.
לשמאלן עומד ילד בעל מבט מזוגג וקלשון בידו, וכמה מטרים ממנו,
ליד פח האשפה, יושבת חתולה מלוכלכת ומנסה להסיר עם הלשון שלה
שאריות צבעי גואש שדבקו בפרוותה מארוחת ליל אמש.
על גג התחנה, שוכב בחור בחליפה על מיטת שיזוף, כשבמשקפיו משתקף
אור הירח.

מגיע לתחנה גבר נאה, מביט בשעונו. מוציא כרטיסיה של 'אגד'
מכיסו וסופר את החורים בה. מביט לעבר הכביש בתקווה, ומחכה.
הנערה החיוורת שולחת יד שברירית ומפשפשת בתיקה. היא מוציאה
ממנו סכין קצבים גדולה, ניגשת לבחור ונועצת את הסכין בלבו.
גופתו נשמטת בחוסר חיים על הבטון הקר. היא מביטה על האנשים
בתחנה במבט מתנצל, "הוא היה מוזר."