הריח שלו עדיין עלי. ספוג בתוכי. בבגדיי, בסדין שלי. כאילו
מסרב להרפות.
הטעם שלו, המתוק והמתגרה, שוכב לי על הלשון ונח. נותר בי לנצח,
כאילו מצהיר שלעולם לא יעזוב.
התחושה של המגע שלו, העדין. אני עדיין יכולה לחוש באצבעותיו
עוברות באיטיות על גבי, על כתפיי. מלטפות את לחיי, מטופפות
קלות על חזי.
התמונה שלו בדמיון שלי, הזכרון המסחרר של החיוך שלו, בוטח
ומרגיע, מבטיח שהכל יהיה בסדר, אפילו ששנינו יודעים שלא.
ועכשיו, השאיר אחריו את כל התחושות, שמציפות ונדבקות ולא
נותנות מנוח. הותיר אותי בודדה, מתגעגעת, צמאה לחום ולרגש.
הבן זונה דפק לעצמו כדור בראש. |
